סמים, בניגוד למזון, סמים משמשים לטיפול רפואי. תרופות אלו משמשות לטיפול במחלות (למניעתן ולטיפול בהן). התרופות ניתנות על ידי גורמי מקצוע כמו רוקחים, רופאים ופסיכיאטרים. כיום, כאשר נעשה שימוש במילה סמים הכוונה היא למונח “פסיכואקטיביים” – אלו הם סמים או חומרים המשפיעים על המערכת העצבית. השימוש בסמים אלו גורם לצורך אותם לשינויים בהכרה והתפיסה המוחית, כתוצאה מכך נגרם שינוי בהתנהגות ובמצב הרוח. כמובן שיש סוגי מזונות יוצאים מן הכלל, הגורמים לתופעות דומות כמו משקאות אלכוהולים ופטריות מסוימות. אך, למרבה הצער, הם אינם מוגדרים כסמים למרות היותם ממכרים וגורמים לשינויים בהתנהגות ובמצב הרוח ועשויים לגרום לסכנות בדיוק כמו הסמים.
בבואנו לבחון את סוגיית התיישנות עבירות סמים, צריך להכיר תחילה ולהבחין בין סוגי הפשע והעונש הניתנים. כמובן ישנן עבירות שלא חל עליהן חוק ההתיישנות כמו רצח, רצח עם, פשעי הנאצים ודוגמא מובהקת לחוק מיוחד בישראל, רצח, קשירת קשר ו/או ניסיון רצח ראש ממשלה. הזמן “שנספר” לצורך הספירה יכול “להתאפס” בעקבות הליכים משפטיים שונים ולהתחיל להיספר מחדש.
התיישנות עבירות סמים כפופה להתיישנות בעונשים על פשעים כמו: מאסר עולם – 30 שנות התיישנות, מעל 7 שנות מאסר – 15 שנה, מעל 3 שנות מאסר – 10 שנים, עד 3 שנות מאסר – 5 שנים ומאסר עד 3 חודשים – שנת התיישנות אחת. אצל קטינים לדוגמא, הקטין לא יועמד לדין באם עברה שנה ממועד ביצוע העבירה. בכל מקרה, לצורך מניעת העמדה לדין ניתן לטעון בכל שלב להתיישנות העבירה.
החשש העיקרי של הנאשם בעבירות סמים הינה בעיקר בתקופת הנערות, אך כפי שנכתב, התיישנות עבירות סמים תלויה בחומרת העבירה ואורך תקופת המאסר. ולכן על פי החוק מוגדרים העונשים על פי חומרתם:
– איסור על גידול, ייצור והפקה – העונש המוטל על עבירה זו הוא מעל 3 שנים ולכן חוק ההתיישנות הינו 10 שנים.
– איסור ייצוא ו/או ייבוא, מסחר (בתמורה או ללא תמורה) – העונש המוטל על עבירה זו הינו מעל 3 שנים ולכן חוק ההתיישנות הינו 10 שנים.
– אחזקת ושימוש בסמים – כאן החוק מפריד בין שימוש ואחזקה פרטי לשימוש ואחזקה מסחרי – בשימוש עצמי העונש הינו עד שלוש שנים ולכן חוק ההתיישנות הינו 5 שנים ולעומת זאת באם מדובר בשימוש ואחזקה מסחרי, אזי העונש הינו מעל 3 שנים ולכן חוק ההתיישנות הינו 10 שנים.
מאחר והסוגייה הינה מורכבת רצוי להיוועץ בעורך דין מנוסה בנושא.
